זכויות עובדים במגזר הציבורי
על פי הערכות עדכניות, במגזר הציבורי עובדים כמחצית מכלל המועסקים במשק. מדובר בכל מי שעובד ברשות המדינה, כולל עובדי מדינה, עובדים ברשויות המקומיות, עובדי חברות ממשלתיות ועובדי הוראה. עובדים אלו זכאים לזכויות ותנאי העסקה מועדפים ביחס למגזר הפרטי, כאשר התנאים שמשתנים לרוב בהתאם לדירוג מקצועי ושנות וותק, הושגו במשך השנים מכוח הסכמים קיבוציים. את הזכויות והתנאים של עובדי ציבור חשוב להכיר, ולוודא כי הם אכן ממומשים במקום העבודה.
דוגמאות לזכויות עובדים מועדפות במגזר הציבורי
הזכויות הייחודיות של העובדים במגזר הציבורי עשויות להתבטא, בין היתר, בתחומים הבאים:
- דמי הבראה – החל משנת העבודה הראשונה זכאים עובדי המגזר הציבורי ל- 7 עד 9 ימי הבראה. זאת, לעומת 5 ימים במגזר הפרטי, כאשר גם התעריף עבור כל יום הבראה גבוה יותר מהמגזר הפרטי.
- חופשה שנתית – החל משנת העבודה הראשונה זכאי עובד במגזר הציבורי לקבל לפחות 16 ימי חופשה בשנה, וזאת, לעומת 10 ימי חופשה במגזר הפרטי.
- ביטוחים קולקטיביים – הביטוחים מוצעים לעובדים במגזר הציבורי בתנאים מקלים, עם פרמיות מקיפות ובעלויות זולות בהרבה מאשר הם מוצעים לעובדים במגזר הפרטי.
- יציבות תעסוקתית רבה יותר – העובדים במגזר הציבורי נהנים מיציבות תעסוקתית רבה יותר מאלה העובדים במגזר הפרטי, ואין זה פלא – המדינה נחשבת ל”מעסיק” שלהם, כך שכל מה שקשור בתנאי השכר, בהתקשרות בין הצדדים וביחסי עבודה מעוגן ומוגן במסגרתם של ההסכמים הקיבוציים הקיימים בין המדינה לבין ארגוני העובדים היציבים והגדולים המייצגים את העובדים.
- השפעתו של הוותק במקום העבודה על זכויות העובד – כפועל יוצא של תנאי העבודה המשופרים מהם נהנים העובדים במגזר הציבורי, לוותק עבור עובד במגזר זה השפעה ומשמעות גדולות יותר, משום שוותק זה מעניק לעובד המגזר הציבורי זכויות רבות המעוגנות בהסכמים ייחודיים למגזר זה. לעומת זאת, הזכויות הנוגעות לוותק במגזר הפרטי ניתנות על פי החקיקה ולצווי ההרחבה הרלוונטיים השונים.
- ביטוחים קולקטיביים לרווחת כל עובד/ת במגזר – בניגוד לעובדים במגזר הפרטי, עובדי ועובדות המדינה אינם צריכים להתעסק בעריכת סקר שוק מקיף בין חברות הביטוח במטרה לקבל את הצעות המחיר הטובות ביותר לביטוחים האישיים, המשפחתיים, ביטוחי הרכוש ואף ביטוחי הרכב. בדומה לתנאי העסקתם, גם כאן, ארגוני העובדים הרלוונטיים המייצגים אותם, עושים את העבודה במקומם ועבורם – מנהלים את המשא והמתן הנדרש ומגיעים עם ביטוחים קולקטיביים שמהם נהנים כל עובדי הסקטור. פרמיות ביטוח אלו זולות באופן משמעותי והכיסויים בפוליסות מקיפים יותר. גם זאת, כאמור, נובע מכך שקבוצות עובדים מהוות כוח רכישה מול חברות ביטוח, שנאלצות, הן להתגמש מול הדרישות המוצבות להן והן לתפור עבור המבוטחים הקולקטיביים גם פוליסות המרחיבות את סעיפי הכיסוי לאירועים ביטוחיים שאינם כלולים במפרטי הפוליסות הפרטיות הרגילות.
הסיבה להבדלים בתנאי ההעסקה בין המגזר הציבורי לפרטי
על פי החוק בישראל, זכויות עובדים בסיסיות מתייחסות לכל עובדי המשק, מהמגזר הפרטי והציבורי כאחד. זכויות אלו מפרטת בין היתר תנאי העסקה ופיטורין, וכן תשלום מינימאלי עבור משכורות, פנסיה, קרנות גמל, ביטוחים, ימי חופשה, דמי הבראה ודמי מחלה. יחד עם זאת, העובדים במגזר הציבורי זוכים, במקרים רבים, לתנאי העסקה מועדפים שהם גבוהים בהרבה מאותן דרישות מינימאליות הקבועות בחוק. זאת, בעיקר מאחר ורבים מעובדי המגזר הציבורי מאוגדים ומאורגנים בוועדי עובדים שונים, אשר דאגו, לאורך השנים, לגיבושם של הסכמי עבודה קיבוציים המחייבים את מעסיקיהם של העובדים בתנאים המשופרים הללו.