זכויות עובדים במגזר הציבורי
על פי הערכות עדכניות, במגזר הציבורי עובדים כמחצית מכלל המועסקים במשק. מדובר בכל מי שעובד ברשות המדינה, כולל עובדי מדינה, עובדים ברשויות המקומיות, עובדי חברות ממשלתיות ועובדי הוראה. עובדים אלו זכאים לזכויות ותנאי העסקה מועדפים ביחס למגזר הפרטי, כאשר התנאים שמשתנים לרוב בהתאם לדירוג מקצועי ושנות וותק, הושגו במשך השנים מכוח הסכמים קיבוציים. את הזכויות והתנאים של עובדי ציבור חשוב להכיר, ולוודא כי הם אכן ממומשים במקום העבודה.
הסיבה להבדלים בתנאי ההעסקה בין המגזר הציבורי לפרטי
על פי החוק בישראל, זכויות עובדים בסיסיות מתייחסות לכל עובדי המשק, מהמגזר הפרטי והציבורי כאחד. זכויות אלו מפרטת בין היתר תנאי העסקה ופיטורין, וכן תשלום מינימאלי עבור משכורות, פנסיה, קרנות גמל, ביטוחים, ימי חופשה, דמי הבראה ודמי מחלה. יחד עם זאת המגזר הציבורי זוכה במקרים רבים לתנאי העסקה מועדפים הגבוהים מהדרישות המינימאליות שקבע החוק. זאת מאחר שרבים מקרב עובדי המגזר הציבורי מאוגדים בוועדי עובדים, אשר דאגו לאורך השנים להסכמי עבודה קיבוציים המחייבים את מעסיקיהם.
דוגמאות לזכויות עובדים מועדפות במגזר הציבורי
הזכויות המועדפות של עובדים במגזר הציבורי עשויות להתבטא בין היתר בתחומים הבאים:
- דמי הבראה – החל משנת העבודה הראשונה זכאים עובדי המגזר הציבורי ל- 7 עד 9 ימי הבראה. זאת לעומת 5 ימים במגזר הפרטי, כאשר גם התעריף עבור כל יום הבראה גבוה יותר מהמגזר הפרטי.
- חופשה שנתית – החל משנת העבודה הראשונה זכאי עובד במגזר הציבורי לקבל לפחות 16 ימי חופשה בשנה, וזאת לעומת 10 ימי חופשה במגזר הפרטי.
- ביטוחים קולקטיביים – מוצעים בתנאים מקלים, עם פרמיות מקיפות ובעלויות זולות בהרבה מאשר במגזר הפרטי.